שלישייה
ארנסט פ.
ו.ד.פ.
זויה ג.
סופרן:
איך זה עלה בדעתך,
איך רק יכול היה להיראות לך,
שאתה נצמד אל משהו חדש,
שלא היית יכול לוותר עליי לגמרי?
האם לא לי, שאהבתי בכיליון,
חייך שניתנו לנצח בידי הגורל?
זוכר אתה,- זוהר מסנוור ניצת
זוהר רב־הצבעים של אהבתנו.
אלפי קילומטרים קמו כחומה,
שנות סבל הפרידו בינינו,-
אך מגרניט שאינו כלה נחצב
המסד של בניין האהבה הנישא.
אח, כמה חיפשתי אותך בייסורים,
כמה דרכים נצעדו בעקבותיך!
הנה, באתי, ואני קוראת בציווי.
הנה, אני לוקחת את מה שהאל ייעד לי.
טנור:
בשביל חיוך אחד שלך,
בשביל הבטחת אהבה אחת,
כמו עריסת תינוק
הפכתי את חיי.
בשביל חיוך אחד שלך,
בשביל הבטחת אהבה אחת,
בשביל תקווה רעועה זנחתי
רצועה של חיים מוצקים.
למען חיוך אחד שלך,
ולמען צחוק, עדין מכינור,
ולמען צמה שחורה,-
זו שקמה בינינו,
איני פוחד, ולא חבל לי.
מתקררות, הידיים מעצמן
ינעצו פגיון בגרונה.
בשביל חיוך אחד שלך,
בשביל הבטחת אהבה אחת,-
את דג הזהב של האושר
אני נושא בלב רועד.
אלט:
מה זה, מה זה? על מה לי דבר כזה?
את אושרי ליקטתי פירור פירור,
לא גנבתי אושר של אחר,
לא הייתי אכזרית אל איש.
את מה שהחזקתי חזק בידיי
פתאום חלחל כאבק בין האצבעות,-
מה שלא ייאמן היה לעובדה.
את, שיצאת מן העבר המת,
כשדרסת את נשמתי בדרך,
היודעת את, שכאן שרדתי,
איך העמדתי אותו על רגליו?
אלוהים, על מה לי ייסורים כאלה!
לבו קר מאבן.
אדוני! אתה רואה,- ידי ילדים
מבקשות ממך לחוס על אמא שלהן!
לא. הובילה. ולא תביט לאחור.
שיהיה. לכי. רק דעי, שעד הקבר
הכאב שלי ייגרר אחריכם.
15–23 ביוני 1946