פרגנה
רודף את הירח לבן־הפנים,
השמש האירה באור בהיר את פרגנה,
עלתה מעל מסרק ההרים המושלג
אל המרחב הכחול־כהה המסנוור,
רודף את הירח לבן־הפנים.
כמו נערה־כלה, פרגנה
התמתחה, מתעוררת מן השינה,
בחיוך אל החלום שלא נחלום עד תום,
נערות מביטות מן החלון אל פרגנה:-
כמו נערה־כלה פרגנה.
בחיוך אל החלום שלא נחלום עד תום,
בחורים מביטים מן החלון אל פרגנה.
כמו נערה־כלה ליד החלון,
פרגנה מפתה אותם לפגישה מתוקה,
בחיוך אל החלום שלא נחלום עד תום.
השמש פיזרה מתנות נדיבות,-
אריק נצנץ בזרם של יהלום,
על אשכולות הארגמן של הענבים לאורך ההר,
על הפנים השחומים של הילדים לבני־השיניים
השמש פיזרה מתנות נדיבות.
מילאו את הגנים בשיר צלול
המוני נערות המלקטות את הפרי.
הענפים נשברים מן הפירות המבשילים
מאות קולות שמחים, עליזים
מילאו את הגנים בשיר צלול.
כתף שחומה של מישהי חלפה,
לב הבחור החל להלום בחום,
מפני שבין הגזעים המסוידים,
כאילו יצאה מחלומות הלילה המתגרים,
כתף שחומה של מישהי חלפה.
השמש התפזרה בכתמים בשיחים,
נשיקה רועדת על שפתיים עדינות.
החלום העדין שלא נחלום ייחלום עד תום,
שנזכר בבוקר ליד החלונות…
קרן השמש לא תפריע להם בשיחים…
אין בעולם ארץ זוהרת יותר,
מזו הנפרשת בעמק פרגנה.
שם תתחמם נפש שקפאה,
שם לחלום קל ומתוק לנשום.
אין בעולם ארץ זוהרת יותר.
יקרה, אם תהיי בפרגנה,
בצהריים זהובים זכרי אותי.
25 בדצמבר 1946