מדורת השטן
ארנסט פ. – ו.ד.פ.
כשהטבע מזעיף פנים,
תחת המטר השוטף נרעד יער האורנים הישן,
כשמזג אוויר רע משיג
מדורה ערוכה בערבה,-
האש האדומה נצמדת אל האדמה,
זוחלת אל מתחת לגחלים השחורים,
ובלהט מתחננת להגנה
מאמה – האדמה.
אך הרוח, המפזר את העננים,
יעיף את הפסולת המתה מן הגזרים,-
ושוב בלהבה אדירה
בוערת מדורת האש.
…השטן עצמו, ברגע של עליצות,
מגרד בעורפו בכף יד פרושה,
הגה תעלול שטני
והביא אותך אליי אל הגיהינום.
ואחרי הפגישה הפראית הזאת
אני אוהב, כמו לפני שמונה שנים,
את כתפייך הממיסות,
את עינייך הקורנות.
על העינוי השטני הזה,
שאין להכניסו אל תוך חרוזים,
האם לא תסלחי על הניסיון
לשעת־אני לשכוח את חטאי.
לשכוח את העתיד ואת העבר
ואם רק תהיי כאן,
לתת לי, סתם למזכרת,
שישים דקות קצרות.
ושיצחקו השדים, בצווחה,
ויגררו שוב אל התופת,-
יצילו אותי ממוות שפל
שישים דקות קצרות.
3 ביוני 1946