ראשי
HE

אוילר

כאשר המתמטיקאי הגדול אוילר, שמספר עבודותיו המפליא עדיין מדהים כל מי שמתחיל ללמוד מתמטיקה גבוהה ומכניקה, בא לרוסיה יחד עם בתו, שהייתה לו גם מזכירה וגם אומנת, לעבוד באקדמיה הרוסית למדעים שהלכה ונוסדה אז, תהילתו כבר הרעימה בכל העולם המדעי. במשך ארבעה עשורים התמלא ידיעון האקדמיה למדעים בעיקר בעבודותיו, וכלל כתביו המתמטיים והמכניים, שיצא לאור לאחרונה, מונה 80 כרכים מלאים.

הוא איבד את מאור עיניו בפתע. כשניעור בשעה הרגילה לו ופקח את עיניו, לא ראה דבר. היה יוני, ומנהר הנבה נשב קריר בעד החלון הפתוח. הוא חשב בבהירות שבלילה הלבן של פטרבורג אינו נעשה חשוך כל כך, ולו לא לשעה אחת. שעון הקיר הגדול הקיש שש בנעימה.

בשלווה ובבהירות חזר אוילר שלוש פעמים בקול רם על האמת הנוראה שנגלתה לפניו.

התלבש במישוש, ובזהירות, כדי שלא לקרקש ברהיטים, עבר אל החדר האחר, ולאחר שרחץ כהלכה וביסודיות, הגיע כך במישוש אל חדר העבודה, אל שולחן הכתיבה שלו.

בכורסה המוכרת היה נעים ובטוח. כמה דקות ישב דומם, ובתענוג עמוק שאף אל כל חזהו את אוויר הבוקר הקיצי הצח.

«ליזהן, - קרא לבתו, -ליזהן, מעתה נעבוד יחד. שבי מולי וקראי בכתב היד שלי את השורות האחרונות שכתבתי אתמול.»

ועוד עשרים שנה הציב שכלו האדיר והצלול של העיוור הגדול בעיות של גאונות ופתר אותן, ועד היום אנו משתמשים בפתרונותיו בכל פעם שאנו בונים גשרים, תעלות, בתים.

הוא מת בכורסת עבודתו בגיל 85.

למרות החולשה שהלכה וגברה והכאבים המייסרים בבטנו, לא הפסיק ולו ליום אחד את עבודתו המאומצת, הטיטאנית.»

27 בנובמבר 1946

באךאל התוכן