ראשי
HE

מכתב שמיני

22.12.44

בתי הקטנה היקרה! זמן רב כל כך הכרחת אותי להמתין למכתב הזה שלך! לכעוס לא כעסתי, אבל התגעגעתי מאוד. עם כל מכתב הקשר בינינו מתחזק, וזו השמחה העיקרית בחיי. בזכות חליפת המכתבים הזאת אני זוכה לא רק בבת, באדם קרוב, יקר ואהוב עליי, אלא גם בידיד, ידיד צעיר ומעניין, הפותח את חייו באמון בי. לקלוד פארר יש רומן שנכתב בצורה אפיסטולרית (כלומר, המורכב ממכתבים). איני זוכר את תוכן הרומן הזה ולא את שמו; זכרתי רק שההתכתבות היא בין קצין צרפתי צעיר ובין נערה צעירה מאחת מערי השדה הצרפתיות. הם הכירו בדרך השגרתית ביותר, על פי מודעה בעיתון, ומעולם לא ראו זה את זו, אבל בעקבות התכתבות של שנה התאהב בה הקצין וביקש ממנה להיות לו לאישה. בכמה מכתבים היא סירבה, ואחר כך הסכימה.

הקצין, ששירת ביחידות שכבשו את קונסטנטינופול בשנים 1918 -19, כלומר אחרי מלחמת האימפריאליזם הראשונה, נוטל חופשה ונוסע אליה. אבל אחרי המלחמה עוד שנים נדדו בימים מוקשים שנקרעו ממקומם בשדות המוקשים שהונחו בזמן המלחמה. ספינת הקיטור שבה נוסע גיבור הרומן נתקלת באחד המוקשים האלה, והרומן מסתיים בידיעה בעיתון על מותו. כשאני כותב לך מכתבים, הספר הזה עולה בזיכרוני לעתים קרובות. אבל אילו ידעת, יונתי, כמה אני רוצה שבסוף ההתכתבות שלנו לא יהיה פתרון טרגי בסגנון צרפתי, אלא happy end (סוף מאושר), כמקובל בסרטים אמריקאיים. אחרי מאות חטיפות ומרדפים הסרט מסתיים בנשיקה אל תוך הצמצם, כלומר ממש מול עדשת מצלמת הקולנוע.

ולעניין ה-happy end והרומן שקראת, קן אצילים. אי-הנחת שעורר בך סיום הרומן הזה קשורה בשאיפת הקהל הרחב להתבדר בספר, לקבל תחושה נעימה מסוף מאושר, ותו לא. אבל תסכימי איתי שהדחיפה לחשיבה, לשאיפה לשנות את החיים ובעיקר את עצמך, היא סיום נאמן לחיים, אף אם טרגי. כמובן, כפי שאת עצמך מנחשת, אני שמח מאוד שעברתם לאיוואנובו. אין לי דעה גבוהה במיוחד על העיר הזאת, שבה הייתי פעמיים או שלוש, אבל רעה ככל שתהיה, מכל מקום אין זה כפר, על יחסיו הגלויים, אף אם העליזים, שבין בני האדם...

האם את אוהבת שירים, אירוצ׳קה? האם ניסית לכתוב בעצמך, ומה יצא לך מזה? כתבת פעם שהתחלת לנהל יומן. הייתי רוצה מאוד שמכתבייך אליי יבואו לך במקום יומן. אם תסכימי לכך, אני מתחייב להחזיר לך את מכתבייך בקביעות, כך שיוכלו לשמש לך יומן.

הרי היומן הוא ראי של האני שעבר, ומנהלים אותו כדי לשמור לעצמם את עברם. אם תסכימי להצעתי, עברך יישמר אצלך, ואני אצפה יום אחר יום בהווה שלך. אפשר לטעון שקשה להיות גלוי כל כך עם אדם אחר כמו עם היומן של עצמך, אבל כלום יש לך להסס בפני מי שנמצא במרחק אלפי קילומטרים ממך, שלא ראה אותך בכל חייך המודעים, ואולי לא יראה אותך לעולם...

בואי ננסה, אירושנקה. אז אוכל, כנראה, לתאר לך אם לא את כל אופייך, הרי לפחות את צדו השכלי. NB (לטינית - באה במקום המילה המייגעת אגב, באותו מובן שבו משתמשים במילה הזאת בלי הצלחה במכתבים) על האופי ועל כמה סיבוכים שהוא גורם. כל זה רחוק מאוד מלבודה, וכדאי לכתוב על כך. ואת המילה לבודה עצמה יש למחוק מן השימוש באופן הנחרץ ביותר.

מכתב שביעיאל התוכן