ראשי
HE

הביתה

ס.ר.

ביצוע מוזיקלי

חישוקים, סרטים, מקלות, כדורים…

בחבורה של קול צלול ועליז,

עייפים מן היום, ילדות, ילדים

באים הביתה מאוחר בערב.

הבית מקדם את פניהם בליטוף הרגיל,

אהבה, שקט וחמימות מחכים להם,

אומנת זקנה עם אגדות נפלאות,

חתולים ועכברים מחכים להם.

אחרי העבודה יתמלאו הרחובות

בהמון ממהר בלי מעצור,

אנשים רוטנים, נדחקים, זועפים,-

אנשים ממהרים מאוד הביתה.

אמהות, נשים, בכפות ידיים עדינות

ימחקו את הקמטים מפנים מתוחים,

חיים שלווים יתמלאו חלומות,

הכוחות ישובו עד הבוקר.

אולי כל זה לי – רק נדמה,

אולי בבית לא מחכה להם מנוחה.

רק…מתי סוף סוף זה יתגשם.

אדוני! כמה אני רוצה הביתה.

ילדות רחוקה הייתה בלי שמחה.

מעט טוב תזכרי לטובה.

לצד הקרובים גדלתי בודדה,-

ביתי לא היה לי לבית.

שנים בלי שמש, בערפל וברטיבות,

עברתי עם חלום שלא הרפה:

עוד מעט אגדל, אגדל, אגדל,

עם מישהו טוב אסע הביתה.

גדלתי.

מרירות המאבק והסבל

העולם הפרוע השליך בפניי,

מיד אחרי הפגישה –כאב הפרידה,

חילופי ארצות וגם דירות.

היו רעים והיו טובים,

אבל אף פעם ובשום מקום , באף לא אחת,

לא מצאתי דבר הדומה לבית,

לא באתי הביתה.

והנה גם זקנה קודרת קרבה,-

בכוח הקודם ובכיסופים הקודמים,

לילה שלם אני חושבת בייסורים:

אח! הלוואי הביתה ולו לשעה קלה.

לעיתים, כרסומה מגעגוע בלי הרף,

לחפש דבר־מה באפלולית הלילה

הלכתי. רציתי לשאול עובר אורח:

« אולי יודעים אתם היכן הבית שלי?»

לא, הוא אינו יודע. לא כדאי אפילו לשאול.

יאמרו שהזקנה יוצאת מדעתה.

איפה אתה, ביתי, המקושט בחלום?

איפה ? … איני יודעת בעצמי.

כשוליים ססגוניים נמשך בעייפות

קיץ אחר קיץ, חורף אחר חורף,

אני על הארץ נודדת בודדה,-

האם בקרוב, האם בקרוב אבוא הביתה!

28 בנובמבר 1947

«ר.ס.ו.»אל התוכן