שיר
נכנסת אליי במקרה בערב,
הבטת בי בכאב:
נראה, מאוד לא שמח לך
יקרה שלי, אהובה שלי
אה, כמה היית עייפה
באור היום הדועך, -
אני יודע, יש בזה אשמה לא מעטה,
יש אשמה לא מעטה שלי.
הרי אני יודע איך עינו אותך
נקודות הגורל חסרות הרחמים
הרי אני יודע איך נמאס לך
ליילל לנצח כזאב בין זאבים.
וכבר נדמה לך מראש,
שמה שנהרס בידי מנה רעה,
בניין החיים המעוקם
מחץ אותנו שנינו למוות.
יקרה, טובה, אהובה!
אל תתגעגעי, אל תייסרי את החזה הכואב,-
גם אם קשה דרך החיים הארוכה,-
יחד נלך בדרך הכבדה.
וכאשר בזריחות מנצנצות
יתקשטו השדות הדרומיים,
נירדם לחופי תכלת,
יקרה שלי, טובה שלי.