חיים
ב־1924 עזב למוסקבה. עבד ככורך, כקונדיטור וכסבל.
מ־1927 למד בטכניקום התעשייתי־פדגוגי של מוסקבה1). עמוד הבוגרים של האוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית של מוסקבה קורא לשנים האלה, 1927–1929, לימודים במכון התעשייתי־פדגוגי של מוסקבה על שם ליבקנכט2). ב־1929 עבר לפקולטה לפיזיקה ומכניקה של המכון הפוליטכני של לנינגרד ונשאר שם עד 1932*. שמע הרצאות של לב לנדאו ושל מאטבי ברונשטיין.
ב־13 במרץ, בהזמנתו של לנדאו, בא לחרקוב כמהנדס הקבוצה העיונית של המכון הפיזיקלי־טכני האוקראיני3). במקביל היה עוזרו של לנדאו באוניברסיטת חרקוב. ב־31 בדצמבר כתב לנדאו לבאליצקי, ראש הנ.ק.ו.ד. של אוקראינה, שקורץ היה העמית הקרוב ביותר שלו4).
ב־14 בנובמבר פוטר «על הסתרת מוצא חברתי»*. ב־28 בנובמבר נעצר* באשמת תעמולה נגד הזמנות הביטחון. ב־26 בפברואר 1936 נתן בית המשפט שנה וחצי5). ב־7 באפריל בוטל גזר הדין. ההחלטה מ־13 במאי אומרת מי החזיר את התיק: הקולגיה המיוחדת של בית המשפט העליון של הרפובליקה הסובייטית האוקראינית הציעה לדון בו מחדש. בית המשפט המחוזי של חרקוב שלח אותו אז להשלמת חקירה והשאיר התחייבות שלא לצאת6). ב־25 ביולי סגר ראש המחלקה הרביעית של הספ״ו את תיק מס׳ 7771: לא נמצא חומר להאשמה7).
בעקבות לנדאו עבר למוסקבה. הקתדרה לפיזיקה של המכון הפדגוגי הממלכתי על שם בובנוב, כיום האוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית*, וכתב־העת «טכניקה — מולודוז׳י».
באפריל, יחד עם לנדאו, כתב כרוז8) נגד המשטר הסטליני ומסר אותו לסטודנט קוגן. בפרוטוקול בית המשפט העד נקרא פאבל דוידוביץ׳9). בעדות מאוחרת הוא קורא לו לב דוידוביץ׳ ואומר שאחר כך ראה בקוגן פרובוקטור. שם הוא כותב גם שבכלא לפורטובו הכו אותו ושהעדויות של החקירה, מלבד ההודאה על הכרוז, אינן תואמות את המציאות10). ערך הוויקיפדיה, לפי ספרו של גורליק, קורא לקוגן הזה המשורר פאבל דוידוביץ׳11).
ב־27 באפריל נעצר יחד עם לנדאו ועם יורי רומר. ב־25 בנובמבר 1939 נתן בית דין צבאי עשר שנים לפי סעיף 58, סעיפים 10 ו־11. בית המשפט הסיר את אשמת הריגול*.
את תקופת המאסר ריצה בפצ׳ורלג, ליד מז׳וג13). ב־1942 הוסיפו עוד עשר שנים: בתחילת 1941 אמר שגרמניה עלולה לתקוף את ברית המועצות.
ב־18 במרץ קיבל חנינה. במחנה עברו ארבע־עשרה שנה. עד 1958 — גלות באינטה, ברפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של קומי. עבד כמהנדס בכיר של רשת החשמל בקומבינט «אינטאוגול»12).
ב־1956 כתב לנדאו לפרקליטות הצבאית: קורץ «הספיק להוכיח את עצמו כפיזיקאי תיאורטי צעיר ומוכשר»14). בתיק 1938 סירבו לשיקום. הוא ניתן רק אחרי מותו, ב־199015). בתיק 1942 שוקם ב־1958.
בדצמבר הגיש מסמכים ליציאה לישראל יחד עם משפחת בתו נטשה ובעלה, הפיזיקאי יורי גולפנד. לא ניתן היתר: על עבודות החתן עמד סיווג סודי. המשפחה עזבה ב־1990. הוא לא זכה ליום הזה.
נפטר ב־19 בפברואר במוסקבה, בן שבעים וחמש. היארצייט — ט״ז באדר א׳ תשמ״ד.
מקורות
סימן בטקסט מוביל לכאן. אותו סימן מחזיר אל המשפט. כותרת מובילה אל הנייר או אל הפרסום.
- 1)*** חקירה, 2 בדצמבר 1935. הטכניקום מ־1927, הפקולטה לפיזיקה ומכניקה של הפוליטכני של לנינגרד עד 1932, בסברדלובסק «עובד מדעי במכון לפיזיקה».
- 2)* עמוד הבוגרים של האוניברסיטה הפדגוגית. 1927–1929: המכון התעשייתי־פדגוגי של מוסקבה על שם ליבקנכט, כיום האוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית. 1937: הקתדרה לפיזיקה של המכון הפדגוגי הממלכתי על שם בובנוב, גם הוא כיום האוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית. שם נזכרות גם הקתדרה של הקומווז על שם סטלין ומשרת סגן הדיקן של המכון התעשייתי של אורל על שם קירוב, והפקולטה הלנינגרדית נקראת שם פקולטה לפיזיקה ולמתמטיקה. הציטוט בעמוד לקוח מהמכתב לבת מ־22 במרץ 1944.
- 3)* חוות דעת ממכון חרקוב. מהנדס הקבוצה העיונית מ־13 במרץ עד 14 בנובמבר 1935, פיטורים «על הסתרת מוצא חברתי».
- 4)* מכתב לנדאו לבאליצקי, 31 בדצמבר 1935. מעצר ב־28 בנובמבר. «העמית הקרוב ביותר».
- 5) גזר דין הקולגיה המיוחדת של בית המשפט המחוזי בחרקוב, 26 בפברואר 1936.
- 6) החלטת בית המשפט המחוזי של חרקוב, 13 במאי 1936. הקולגיה המיוחדת של בית המשפט העליון של הרפובליקה הסובייטית האוקראינית הציעה לדון בתיק מחדש. בית המשפט המחוזי שלח אותו להשלמת חקירה והשאיר התחייבות שלא לצאת.
- 7) סגירת תיק מס׳ 7771, 25 ביולי 1936.
- 8) הכרוז.
- 9)* כתב האישום והמשפט. ישיבת בית הדין הצבאי. הנאשם ביקש להזמין את העד קוגן פאבל דוידוביץ׳. הודה באשמה לפי סעיף 58, סעיפים 10 ו־11. לפי סעיף 6, ריגול, לא הודה.
- 10) עדויות. קוגן לב דוידוביץ׳. המסקנה שהיה פרובוקטור. מכות בכלא לפורטובו.
- 11) הערך בוויקיפדיה הרוסית, לפי ספרו של ג. י. גורליק «החיים הסובייטיים של לב לנדאו». אתר המחבר.
- 12) זיכרונותיה של נטשה. מהנדס בכיר של רשת החשמל ב«אינטאוגול». תצלום מ־1956 באינטה וחיפוש גאלוצ׳קה. סרפימה יוסיפובנה רודובה.
- 13) מכתב לשורה, 26 באפריל 1945, ממז׳וג. על גאלוצ׳קה הוא כותב שאינו יודע אם היא בחיים, והיכן.
- 14) מכתב לנדאו לפרקליטות הצבאית, 1956. «הספיק להוכיח את עצמו כפיזיקאי תיאורטי צעיר ומוכשר».
- 15) שיקום. צו מ־13 באוגוסט 1990 על השבת זכויותיהם של קרבנות הדיכוי הפוליטי.
- 16) מ. קורץ, ז. פוניזובסקי. «מדוע הירח אינו עשוי מברזל יצוק?», «קוואנט», 1972, גיליון 4.
פרסומים
- ג. י. גורליק. «החיים הסובייטיים של לב לנדאו». מוסקבה: ווגריוס, 2008. באתר המחבר מונחים קטעים.
- י. ראניוק. «מ. א. קורץ ול. ד. לנדאו בטבעת שירותי הביטחון של חרקוב». PDF בעמוד «מסמכים, פרסומים וזיכרונות».
- ל. ד. לנדאו. «הבורגנות והפיזיקה בת זמננו», «איזבסטיה», 23 בנובמבר 1935. בוויקיפדיה נאמר שהטקסט נכתב יחד והובא אל בוכארין. בהדפסה החוזרת החתימה אחת: לנדאו.
- תיק המכון הפיזיקלי־טכני. ליקוט של המכון לתולדות מדעי הטבע והטכניקה. הכתובת הישנה של המכון כבר אינה מוסרת את העמוד הזה, והקישור מוביל אל הארכיון.
- נלי פורטנובה. «נטשה קורץ, עובדת סוציאלית בארץ שנמצאת תמיד במלחמה», 2016.
- פיוטר וולקוביצקי. «בעניין תיק לנדאו», 2018.
- ו. וינוגרדוב, נ. מיכאילוב. «לב לנדאו: שנה בכלא», «ידיעות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית», 1991, מס׳ 3, עמ׳ 134–157. נוסח הכרוז — עמ׳ 146–147.
- ג. י. גורליק. «הפעילות האנטי-סובייטית שלי…». שנה אחת מחיי ל. ד. לנדאו. «פרירודה», 1991, מס׳ 11, עמ׳ 93–104.
- ב. ס. גורובץ. «חוג לנדאו». מוסקבה; סנקט פטרבורג: «לטני סאד», 2006, פרק 2.2. קורץ — «טירוף האמיצים».
- אלה רינדינה. «לב לנדאו: קווים לדיוקן». «וסטניק», מס׳ 5 (342), 3 במרץ 2004.
- Veritasium. «סוף סוף ראיתי את מכניקת הקוונטים במו עיניי…», 4 בנובמבר 2026. סרטון על הליום העל-נוזלי. מ־43:46: לנדאו מכונה תאורטיקן גאוני. בסרטון נאמר שהייתה מידה של אמת בהאשמה: בהסתמך על תיקי הק.ג.ב. הוא הואשם בעמידה בראש ארגון אנטי-מהפכני. מ־44:13: המעצר ב־28 באפריל 1938, לובנקה ומכתבו של קפיצה לסטלין. שמו של קורץ אינו נזכר.