ראשי
HE

מכתב חמישה־עשר

23.3.47, מז׳וג– לנינגרד

בתי הקטנה היקרה!

היום יש לנו את היום השקט והשמשי הראשון. בבוקר היו 25 מעלות כפור, ועכשיו מטפטף מכל הגגות. היום יום החופש שלי. בבוקר ניסיתי לעבוד, ואחר כך חולשה, תוצאה של מחלתי, אילצה אותי לשכב. ונכספתי מאוד לראות אותך, לאחוז בידך, לדבר איתך. ככל שאת מתבגרת, כך את קרובה לי יותר ויקרה יותר, וכך קשה יותר בלעדייך. והרי כבר שלושה חודשים שאין ממך מכתבים.

כתבי, אירושה. מכתבייך הם לי שמחה גדולה.

דרישת שלום לאמא. מנשק אותך חזק, אבא שלך מישה.

מכתב ארבעה־עשראל התוכן