מכתב שמונה־עשר
16.11.47. מז׳וג, היישוב הרפואי פרוטוקה.
כל הכבוד, אירושקה!
משום שלא קיבלתי ממך מכתבים זמן כה רב, כבר נעצבתי לגמרי; חשבתי שלא נתקבלת לאוניברסיטה ולכן אינך רוצה לכתוב לי. אך כשהיום, לפני שעה, נודע לי ממכתבך שהשגת את מטרתך, ושהדבר לא היה קל כל כך (שהרי מארבעתכם נתקבלת את לבדך), שמחתי והתגאיתי כנראה לא פחות ממך, אף על פי שבניצחונך לא היה שמץ של זכות לי, אפילו לא כציפורן. כמובן שהייתי רוצה לעזור לך ולו מעט, אך לא נותר אלא לשמוח מרחוק ולנחם את עצמי במחשבה שכמה מתכונותייך, לפי חוקי הטבע הטבעיים, קיבלת ממני, אך להתגאות בכך היה מגוחך. לכן אני פשוט מתגאה בך ושמח בשבילך. אמנם, להרים ראש עוד מוקדם. הפקולטה שלך חלקלקה: אפשר לצאת ממנה גם מומחה גדול וגם אדם שאינו כשיר לכלום. בזמן שאני נכנסתי לווז לא היו אצלנו פקולטות פילולוגיות, אלא היה באוניברסיטת מוסקבה פון, הפקולטה למדעי החברה, שקראנו לה אז בלגלוג הפקולטה של המצפים לכלות. עכשיו כמובן הזמנים אחרים, והפקולטה שלכם הרבה יותר מוחשית מאלו של פעם.
אם יש לך העתק או טיוטה של עבודתך על המשורר ועל השירה, שלחי לי אותה בלי דיחוי. גם אני הייתי בוחר בנושא הזה, אם כי גם הנושא על ההומניזם של הספרות הרוסית מושך אותי, בייחוד בהשוואתו לספרות הצרפתית של המאה ה־19. מאוד רציתי לדעת איך את מדמה לעצמך את עבודתך עם סיום האוניברסיטה. רק בכנות ובלי שום צניעות. המקסימום עצמו. כתב העת שלכם ליצירה קולקטיבית עניין אותי. צ׳יו אי את כותבת בו. אני שמח מאוד שאת אוהבת את מאיאקובסקי ומגינה עליו, גם כשאת במיעוט. כדי לאהוב את מאיאקובסקי צריך בכלל לדעת היטב לקרוא ולהבין שירים. לרוב בני האדם גם המקצב וגם העוצמה של מאיאקובסקי נשארים סגורים, בגלל מורכבות הרישום והדימויים. אך מאיאקובסקי רב־פנים, ואי אפשר לאהוב את כולו באותה מידה. קל וחומר שהוא גם כותב בכוח לא שווה. למשל, איך הייתה הסנדקית אצל ורנגל היה חלש הרבה יותר מן הדברים המקבילים אצל דמיאן בדני. איזו מפואמות ו.מ. מוצאת חן בעינייך יותר מכול? אני אוהב יותר מכול את הפואמה שאת שמה, כאילו להכעיס, שכחתי, אך המבוא אליה נקרא על זה. במה מתבטאים עיסוקייך בחוג הדרמ.? רק חזרות, או שיש עוד משהו? לשחקנית הפקולטה שלך תיתן הכנה מצוינת, אך כאן דרושים עוד כישרון והרבה רצון. והעיקר. אהבה בלי גבול לעניין הזה (קראי את אוסטרובסקי, כישרונות ומעריצים). יש לך את זה ואת זה, לדעתך? עני רק בלי צניעות; איני סובל את התכונה הזאת. והישעני לא על דעת אחרים אלא רק על דעתך שלך. למרות תנאיי המבודדים, כמעט כל המחזות והספרים שמנית ידועים לי. אני קורא בקביעות את איזבסטיה ואת ליטרטורנאיה גזטה; מעל שולחן הכתיבה שלי יש רדיו, שאמנם מדבר בלחש, אך אם מצמידים אוזן אפשר להבין הכול; לפעמים נתקלים גם בכתבי העת העבים...כפי שאת רואה, אני עוד מוציא כוחות ואיני רוצה לשקוע אל הקרקעית...כפי שכבר כתבתי לך כמה פעמים, העניין העיקרי של חיי עכשיו הוא שירה.
מתחילת שנת 46 אני כותב שירים באופן שיטתי, עובד עליהם, משתדל לגשת אליהם לא כחובבן אלא כבעל מקצוע. הואיל ואת האדם היחיד בין נמעניי שעוסק בספרות, ומלבד זאת בתי הקטנה האהובה, שעמה הייתי רוצה להיות קשור קשר הדוק יותר, דעתך על עבודתי, שעליה אני תולה את התקוות הרציניות ביותר, תהיה יקרה לי מאוד. פעם שלחתי לך אחד או שניים משיריי, אך לא רמזת עליהם ולו בהברה בתשובה...