מכתב שישי
4/11/44
לפי מכתבייך האחרונים, כבר כמעט גמרת בדעתך לעבור לאיבנובו, אך בסופו של דבר נשארת ללמוד בבית הספר הכפרי. איני יודע את סיבות הבחירה הזאת, אך עצם העובדה מצערת אותי עמוקות. יהיה קשה ככל שיהיה, חובה תמיד לשאוף אל הרמה הגבוהה יותר, בייחוד בגיל שבו האישיות מתעצבת, שבו השאיפות עזות, שבו מתחילים אצל נערה הרומנים הראשונים. כמובן, אני מדמה לעצמי בקושי רב את הכפר בן זמננו, וגם העיר איבנובו עצמה רחוקה מלהיות בירה, ובכל זאת ההבדל ודאי עצום. באימה אני חושב על החורף בכפר, על אותה רמה נמוכה של דרישות ושל אפשרויות שכליות השוררת שם. אני רעב מאוד עכשיו, ומחשבות על אוכל ועל שובע הן מחשבותיי העיקריות, אך אילו הציעו לי לבחור בין המשך קיום של רעב בעיר ובין החיים השבעים ביותר בכפר, הייתי בוחר בעיר. עצם זה שמיום ליום ומחודש לחודש את רואה רק את אותם האנשים עצמם מצמצם בגילך את האפשרות להשתכלל עד כדי כך שעיכוב, ואף ירידה, בהתפתחות הם בלתי נמנעים.
איני יודע אם יש לי רשות לייעץ; נתרחקתי מחייך לפני זמן רב מדי ורחוק מדי, אך אם את ואמא תקבלו את עצותיי, השתדלו בכל מחיר להשיג את העברתך ללימודים באיבנובו, בהחשיבכם זאת לחצי צעד, בהחשיבכם שרק במוסקבה או בלנינגרד תוכלי לסיים את השכלתך התיכונית.
טוב מאוד שלא עלה בידך להתקבל השנה לטכניקום. לא משום שחובה בהכרח לסיים בית ספר של עשר שנים - על כך אכתוב אחר כך, אלא משום שטכניקום באיבנובו היה קושר אותך אל אותה איבנובו עצמה לשנים רבות. אם עוד אפשר טוז׳נו להתיר סיום בית ספר בפרובינציה. אזי אין בשום אופן להסכים ללמוד בטכניקום או בווז בפרובינציה.
כפי שאת יודעת, כל חיי התעסקתי בווזים ובטכניקומים והגעתי למסקנה שאין לא תוכנית הלימודים ולא המורים יכולים ליצור שוויון בין מוסד לימודים בבירה ובין מוסד פרובינציאלי. לטכניקום ולווז המסורות והרמה, הספריות והמעבדות שנצברו, ממלאות תפקיד מכריע. לכן מוטב להתקבל שנה או שנתיים מאוחר יותר, אך להתקבל רק למוסד הלימודים הטוב ביותר במקצוע הנתון, ובהכרח בלנינגרד או במוסקבה.
מכאן גם התשובה: כל עוד את נשארת לגור בכפר גורבובו, אין בשום אופן להתקבל לטכניקום. ואם בסתיו הבא תעברו ללנינגרד, השאלה תוכרע למעשה ולפי גורלי. ראשית, אותה סיבה חומרית ישירה שציינת במכתבך. אם תתקבלי לטכניקום, תקבלי מקצוע מוקדם יותר. מלבד זאת, בטכניקום תמצאי את עצמך בין חברים מבוגרים יותר, ואולי גם מפותחים יותר.
כפי שאת רואה, בת קטנה, נקודות המבט שלך ושלי נפגשו. עכשיו נותר רק לדון טכניקום של איזה מקצוע יש לבחור. הואיל וסיכמנו, את ואני, שהטכניקום נותן לך מקצוע רק ליתר ביטחון, ואת המקצוע הסופי ייתן רק הווז, גם את בחירת הטכניקום יש לעשות מנקודת המבט הזאת בלבד. כתבי לי את שיקולייך בעניין זה, ובכלל אל איזה מקצוע את נמשכת.
אני מצדי מתחייב לתת לך סקירה מפורטת ושיטתית של כל סוגי הפעילות של אנשים בעלי השכלה גבוהה.
אני מסיים את המכתב. אני מבקש ממך מאוד, אירוצ׳קה, לזרז את שליחת החבילה הבאה. המאחורקה ששלחתם לי בקושי תספיק לחגים, ואחרי זה שוב יתחילו ייסוריי.
אל תהרהרו בתוכן החבילה; ובלבד שיהיה סמוסאד, אבל יותר וחזק יותר. זו שבחפיסות נמצאה חלשה מן הסמוסאד.
נושק את שניכם בחוזקה.
PS אם קיבלתם אפונה תמורת ימי העבודה, שלחו גם ממנה מעט. ( בכפר אמא ואני עבדנו וקיבלנו שכר לפי מספר ימי העבודה, שניתנו בעין, כלומר
במוצרים.- א.ק.)